עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

גוונים של שחור ולבן

לתיאום הרצאות:
0548445333
yonishurek94@gmail.com
חברים
מיכל שורק
נושאים
החזון שלי:
•  לגשר בין התרבויות
•  להכיר את האחר והשונה
•  להנגיש את ההגות החרדית
•  הכלה וגמישות תרבותית
•  שיתוף הלך הרוח החרדי
האם שכחנו מה זה להיות יהודים?
13/06/2018 21:34
גוונים של שחור ולבן
השקפה, פוליטיקה
האם שכחנו מה זה להיות יהודים.

קראו את המאמר שלי ב"שיחה מקומית".
0 תגובות
להוציא את הגלות מהיהודים
13/06/2018 11:33
גוונים של שחור ולבן
השקפה, היסטוריה

בזמן שירותי בשירות הסדיר אהבתי להתנצח בנושאים שונים עם עמיתי שאינם חרדים.

פעם אחת אמר לי אחד מידידי: כשאני רואה אותך אני רואה יהודי באירופה של המאה ה19, אתם כל כך גלותיים, לא השתחררתם מתודעת הגלות של עם ישראל בארצות הגולה, די כבר, היום אנחנו ריבוניים, חזקים, לא נרדפים על ידי הגויים.

ואכן, מדינת ישראל היא ללא ספק סיפור הצלחה, עם ישראל כבר לא נרדף מהגויים, וכל איום מאת שונאי ישראל נתקל באגרוף יצוק מפלדה, לעולם לא עוד, הגלות מאחורינו.

אם כן, לעומת הצבר הישראלי, דווקא החברה החרדית נותרה מוחלשת נתונה לחסדי השלטון, קוד לבוש שיצא מהאופנה לפני מאה שנה לפחות, לכאורה הכי גלות בעולם.

כדי לענות על השאלה, הנה לכם קצת היסטוריה על קצה המזלג: ב1883בעקבות אירוע אנטישמי שחווה, בנימין זאב הרצל מחפש פתרון לבעיית היהודים בארצות אירופה, שהרי לא יתכן שכל כמה שנים יקום הפריץ התורן ויטבח בנתיניו, סתם כי הם יהודים, חייבים מענה אמר הרצל בכדי שעם ישראל ימשיך לשרוד ולהמשיך את מורשתו העתיקה, מה עושים, מקימים מדינה, כך קמה לה בשלב מאוחר יותר התנועה הציונית.

התנועה הציונית זוכה להצלחה מסחררת, עד שהלכה למעשה מוקמת בדמים מרובים מדינת ישראל.

בהתבוננות פשטנית, אכן ישראל היא הצלתו של העם היהודי בדור הזה, מדינה חזקה שמגנה על זכויות היהודי באשר הוא, ומעניקה לו אזרחות מתוקף שייכותו לעם היושב בציון.

אך כשמתבוננים במקרו אפשר לראות כי במשך 2000 שנות גלות התרגשו על העם הנבחר עליות ומורדות, שונות ומשונות ושרד את כולם, כשהגויים היכו העם הוריד את הראש, כשחייבו לענוד טלאי היהודים עברו את זאת וקמו שוב ושוב כעוף החול שיוצא מן האפר, כך פיתח העם כושר שרידות אינסטינקטים שמזהים את האיום ונשמרים ממנו. וכשבא עידן הנאורות וכולם שווים, ללא הבדל גזע ולאומים, וכך יצר ההישרדות הגלותי עמד בפני איום זר וחדש, התבוללות, התשובה הניצחת לאתגר זה, היא כמובן מדינה יהודית שמרכזת את יהודי העולם תחת קורת גג אחת.

ואם כן עצם קיומה של מדינת ישראל היא בסך הכל עוד חוליה בשרשרת הגלות הארוכה, והלוואי שאחרונה. אך לצערנו אין חולק על כך שלא מן הנמנע שבשלב כלשהו תהיה ירידה גדולה מהארץ, מדינת ישראל בהחלט איננה אקסיומה לסוף הגלות.

החרדים לעומתם יצרו לעצמם תרבות חדשה ואוטונומיה מקבילה, בכדי שתספק חממה מגוננת מרוחות העולם המערבי מלא הפיתויים לטווח איום ארוך, ובינתיים בשיטה חדשנית זו הם מצליחים לשמר את עצמם בהצלחה מסוימת, בכל מדינות העולם המודרני, במשך תקופה לא מעטה, עד היום.

הסופר הציוני שמריהו לוין (1867-1935) אמר " קל יותר להוציא את ישראל מהגלות מלהוציא את הגלות מישראל" .

החרדים אומרים: אי אפשר להוציא את הגלות מישראל.

 

0 תגובות
מדינת ישראל היא ביזיון?
11/06/2018 15:36
גוונים של שחור ולבן
השקפה, סיפור

אצל כולם שבת בבית אמא ואבא,  זאת חוויה נוסטלגית, האוכל האווירה,הפוליטיקה והרכילות, תמיד נחמד תמיד כייף.

אבל אני כשאני בשבת אצל הורי, אני נהנה ללכת עם אבא לבית הכנסת, בו התפללתי בילדותי, לספוג אל תוכי קצת נוסטלגיה.

הקהילה בבית הכנסת של אבא  היא חרדית לחלוטין אך אינה הומוגנית, כל סוגי הלבוש וצווי האופנה החרדים, מתקבצים להם תחת קורת גג אחת, באחווה יוצאת דופן ובאחדות נדירה. כך התקבל הנוהג שדבר התורה שנהוג לשאת בבתי הכנסת בערב שבת ימסר על ידי שני רבנים.


השבת עלה ראשון הדוברים, וציטט פסוק מפרשת השבוע: כִּי דְבַר יְהוָה בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ. שאל הרב מי הוא זה אשר את דברה' בזה, וענה מיד- בזה ראשי תיבות בנימין זאב הרצל, והצמיד לחוזה המדינה מספר מילות כינוי מעליבות.


אחריו עלה הרב השני להרצות ובפתח דבריו התייחס לנאמר בסרקסטיות מחויכת,אם הוא רשע כל כך גדול מדוע שמו עולה על שפתותיך, מדוע אתה מייחס לו חשיבות כהרבה, הנח לו ולדומיו,  תתעסק בעצמך ובמה שאתה יכול לשפר את דרכיך.


סיפור זה כמשל לתפיסות העולם הקורעות את המגזר החרדי.


הרב הראשון הוא הרב "חיים בנימין גולדברג", קנאי מאנשי הישוב הישן בירושלים, אלו שעלו ארצה עוד לפני לידתו של החלום הציוני. עם שטריימל ישן לראשו, קפוטת פסים לגופו, זקנו הלבן ופאותיו צומחים פרא, ועיניו יוקדות בכאב. מדינת  ישראל היא חטא נגד הדת, חילולי השבת והפריצות כואבות לו מאוד, הוא צועק "שאבעס" ואף אחד לא מקשיב.

לעומתו הרב השני הוא ממנהיגי העולים החרדים מברית המועצות, רב ליטאי מעמיק בשם הרב "בן ציון זילבר", הוא לכאורה מבין את יתרונה של מדינה לעם היהודי, אך גם הוא כעמיתו כואב את כאב היהדות, בצורת התנהלותה של מדינת ישראל. אך הוא דוגל בגישה שונה, הוא מנסה להפיץ את תפיסת עולמו ולקרב לבבות יהודיים אל היהדות ולא להתנגד לממסד כפי שנלחם ברוסיה הקומוניסטית.


שני חרדים, שתי השקפות עולם שונות.

0 תגובות
יוצאים בשאלה, האמנם?
02/06/2018 22:54
גוונים של שחור ולבן
חינוך, יציאה בשאלה, סיפור

השנה שנת 1817 יום חמים יחסית, ואל היכל ישיבת וולוזין נכנסים חמשה צעירים גלויי ראש. היכן הראש ישיבע שאלו בעגה ליטאית יידישאית כבדה,  ברי היה שהם מפירות החינוך החרדי אורטודוקסי שנשבו בקסם הנאורות והקדמה.

בית המדרש היה ריק יחסית. בחורי הישיבה יצאו באותה עת לסעוד את לבם אצל בעלי הבתים תומכי התורה.

הראש ישיבע כעת בחדרו אמר הצעיר ששקד על תלמודו, ומיד הצביע לעבר חדרו של ראש הישיבה.  הוא תלמיד חדש בישיבה, בוודאי התקבל לכאן אחרי שעזבנו, גיחכו הזרים בלבם, וצעדו בצעדים בטוחים אל עבר חדרו של ראש הישיבה הנערץ.

הדלת החדר הייתה פתוחה בחצייה. הם נקשו על הדלת כנהוג בקרב בחוריהישיבה, ונכנסו בשקט. הרב חיים הרים את ראשו מעל הספרים שהיו פתוחים לפניו, ועלפניו התפשט חיוך רחב. איזה זכות קרא בהתרגשות, כמה טוב שבאתם. ראש הישיבה קםוהושיבם לידו מזג להם כוסות תה מהסמובר ושאל בחמימות, מה שלומכם, אתם חסריםבישיבה, מה הביאכם הנה?

הרב, שאל אחד מהצעירים, מסורק בקפידה, מגולח למשעי, ומשקפי המצבט על אפו הנשרי. הרי לימדת אותנו לחקור ולשאול, לא לקבל שום דבר כמובן מאליו, אתה מחנך את תלמידך לבחור את דרכם ברציונליות טהורה בהיגיון, וכך גם אנו, החלטנו לעזוב את הדת והישיבה לאוניברסיטה, רק לאחר כשהתעוררו בנו, שאלות פילוסופיות קשות שלא נתנו לנו מנוח. ואם כך, אנחנו בוגריה המוצלחים של שיטת וולוז'ין על אף שאיננו שומרי מצוות ולומדי תורה, ולאו דווקא העילויים שיושבים כעת בבית המדרש, אמור נא לנו כבוד הרב, האין זו סתירה מובנית בשיטתך?

חייך הרב חיים, ואמר בעצב: היו כנים תלמידי האהובים. האם שאלותיכם טרדו אתכם כשישבתם ועסקתם בלימוד התורה, או שמא הם צצו כשיצאתם לרחוב ונחשפתם למנעמיו. לצערי ניסיוני המר לימדני שהאפשרות השניה היא הנכונה.

ואם כך אין אלו שאלות אלא תשובות.

אומר לנו הרב חיים איצקוביץ: לתורה ולמצוות יש הרבה דרישות, לא קלבכלל לבחור בהן מדי יום. אבל מי שסלל לו דרך אחרת, נהנתנית יותר ומחייבת פחות מדרךהיהדות, שלא יספר שהיו לו שאלות, כי השאלות עלו אחרי הבחירה.


וולוז'ין וויקיפדיה

0 תגובות
לשיר לזכור ולהתגעגע
31/05/2018 16:49
גוונים של שחור ולבן
תרבות, מוסיקה, יציאה בשאלה

זמן לשיר...


זמן לשיר ברגש, זמן לשיר בשמחה.

ילד שר לפני החתן, למבוכת  המשפחה.

סביב שולחן השבת  עם כל המשפחה.

או בקומזיץ מגבש עם בירה בבריכה.


זמן לשיר...


כל הקהילה בבית הכנסת מזייפים בלי בושה.

ואתה באוזניות על הספה, במצח נחושה.

זוכר את שעת הנעילה שרת ברגש בתפילה .

והגברת ווליום בשמחת בית השואבה.


זמן לשיר..


את כולם מחברים הצלילים, מעלים זכרונות חבויים.

גם אם אתה עכשיו בברוגז של החיים.

אולי תשוב הביתה, תיזכר תתן חיבוק.

תאכל משהו תישן טוב, קצת פינוק.


זמן לשיר, זמן לזכור, זמן להתגעגע.












0 תגובות
ימין דוחה ושמאל מקרבת
31/05/2018 11:14
גוונים של שחור ולבן
השקפה, פוליטיקה, חינוך

חרדים אוהבים זרים, או נרתעים מהם. הם אוהבי שלום וקבלת האחר, אושדרכם דרך מלחמה היא?

או בשפה פשוטה:  הם ימניםאו שמאלנים?

במערכת החינוך החרדית מנחילים לילדים את החובה לכבד כל אדם באשר הוא, לגויים מפני דרכישלום, וליהודים שאינם שומרי מצוות אחינו הם וכל ישראל ערבים זה לזה, עלינו לכבדם ואף לאוהבם בלבבנו.

מאידך כאנטיתזה חונכנו כי יש להבדל ממנהגי העולם הגדול ומתרבותו בכלדרך. מעולמו ומשיריו, כל מה שלא מותר ומקובל במגזר. כל נוהג או אפי' סלנג שמזוההאפי' במעט על העולם החילונימתירני, לא חדר לסביבת החינוך. בתואנה של לא שמנו כעמיהארצות.

(אציין כי בשולי החברה ישנם גורמים המנצלים את הגישה המורכבת הזאתלניציות גזענית ולשנאת הזר)

שיטה זו יפה היא להיאמר, אך היא נושאת קושי רב ליישמה בפועל.

למשל: אדם שאינו שומר מצוות שבא להתגורר בתוככי שכונה חרדית, האםשכניו צריכים לקרבו כי אחינו בשרינו הוא, או שמא להרחיקו מעמם שהרי הוא נושאבעגלתו מנהגים שאין רוח חכמים נוחה מהם, וסביבתו חס ושלום עלולה להיות מושפעתמדרכיו.

דוגמא נוספת מעולם החוקה שנמצא בנקודת החיכוך בין התרבויות. לעיתיםחוקים שמחוקקים חברי כנסת חרדיים ואינם נעימים לדרכם של האזרחים החילונים, וכןלהיפך. וכך מדי תקופה הטונים עולים, "גיוועלד" מחד ו"הדתה"מאידך.

וכך נוצרת דעה שלילית החרדים מלינים על ההתערבות החילונית בחייהם,ועומדים על צדקת דרכם בכל דרך. החילונים רואים את האלימות שפורצת בשולי החברהומתייגים את החרדים כאלימים שכופים את דתם על הסביבה, וכמנסים לרסן את העברייניםולעשות סדר, אז בעצם המדינה מתערבת במוצהר בענייניהם של החרדים וזה כבר מפריע לכלבני המגזר החרדי, כדור שלג שמתגלגל ואי אפשר לעצור אותו.

וכך החרדי שעובד אתנו במקום העבודה הוא "לא כמו כל החרדים" הואסבבה, אבל החרדים כל הזמן עושים הפגנות וחוסמים כבישים, ומניחים תפילין לכולם.

דרך המלך החרדית היא לכבד ולאהוב כל אדם באשר הוא, ולחיות בשלום עםהסביבה ועם כולם. אך עם זאת לשמור ולשמר את דרכה בחרדתיות רבה.

כדי להמחיש את הקונפליקט, אסיים בדברי הרב שך ממתווי השיטהוהפוליטיקה  החרדית שדרכו דווקא נטתה לשמאלהמדיני אך נטש אותה לצורך שמירה על המסורת, וכך התבטא: "המערך ניתק את העבר מן העם היהודי. אם רוצים לבנות אומה שלא יהיה להקשר עם האבות, דינה להיאבד. היום פוגשים ילדים שאינם יודעים להסביר מהו 'זכור אתיום השבת לקדשו'. ישנם קיבוצים שאינם יודעים מה זה יום כיפור ומגדלים שפניםוחזירים. אין לנו תורה? אין לנו מסורת? במה אנחנו יהודים, אם לא בתורה?".

 

 

0 תגובות
תורה לשמה
13/05/2018 15:42
גוונים של שחור ולבן
חינוך, השקפה

אתם החרדים, אמר לי בחור אחד נחמד רוצים ללמוד בישיבות, סבבה לגמרי.לא רוצים לימודי ליב"ה, זורם עם זה. לפחות את הלימודים עצמם תעשו במתכונתאקדמית, סמיכה לרבנות, מבחנים מוכרים על ידי המל"ג, כדי שתהיה בקרה על בוגריהחינוך החרדי שלא יבזבזו את הזמן בישיבות ולא יעשו כלום.

טיעון נכון ולגיטימי מאין כמוהו.

קוראים יקרים: בדיוק כמו שהישיבות הוקמו כקונטרה למוסדות ההשכלההגבוהה המערביים. כך הונחלה ללומדי הישיבות התפיסה שלימוד התורה הוא אינו תועלתניכדי להגיע אל המטרה, כמו לימודים אקדמים, אלא הם הם המטרה עצמה[1].זאת התפיסה העליונה, ואכן עשרות אלפי בני ישיבות ואברכים, לומדים תורה במשך שנים, בוותרםעל חיי נוחות, מי יותר ומי פחות. הישיבות נועדו כדי להכשיר את הלבבות, לחנך אתהתלמידים פשוט ללמוד לשם ללמוד, בלי תועלת וללא מטרה הנראית לעין.

ישנן אבחנות רבות בין הישיבות השונות. נקודות המחלוקת הן באופן המגבשבצורה טובה יותר, את בחור הישיבה לעולם ולחיים. צפו בפירות הויכוח הפנים מגזרי האםלאפשר חופשיות כדי לתת יכולת לתלמידים ללמוד מבחירה חופשית, או שמה לאזוק למקום,ולאלף אותם ללמוד[2].

קביעת מטרות על ידי הכוונה לתואר או הסמכה, לא מחנכת ללמוד מבחירהולכן סיום הלימודים נחגג ב"graduation ceremony" הכוללהשלכת הכובע, ופורקן מעול הלימודים. ההכוונה ללימוד, כל יום, כל היום, היא החינוךהחרדי למצוינות, קביעת יעדים היא הרס החינוך, לכן חינוך זה מהווה מענה ותחליףליסודות החינוך המודרני.

ַ"רבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָהלִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּלהָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם,אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹתמְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם,מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵיזְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר(משלי ח יד): "לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה",וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּרדִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּרוּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהֹוֶה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵלעַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים[3]"

 

חג מתן תורה שמח.



[1] רביצדוק אומר: אל תעשם (אתדברי התורהעטרה להתגדלבהם, ולא קרדום לחפור בהם, וכך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא חלף (מי שישתמש בכתרשל תורה - ימות ויחלוף מן העולם),האלמדת, כל הנהנה מדברי תורה - נוטל חייו מן העולם מסכת אבות פרק ד', משנה ה 

 

[2]

 

[3] מסכת אבות, פרק ו', משנהא'

0 תגובות
יום ירושלים שמח
13/05/2018 10:27
גוונים של שחור ולבן
השקפה, זכרונות
יעקב בר-אור מספר על התפילה בכותל

בדקות הראשונות של סרט זה: סבא שלי ז"ל, איש ספר וחינוך, מאנשי ירושלים העתיקה. מספר על החוויה שלו ותחושותיו, בעת שחרור ירושלים והכותל המערבי בפרט.

ובמילים אלו הוא נתן לי את ההבנה ניצחון יהודי מהו. ניצחון של רוח ותפילה, על פני כוח ומלחמה. 
וכדי להעצים את ניצחון הרוח אציין, כי ריאיון זה נערך במקרה לאחר  ששבו תוצאות הבדיקה ובישרו לסבא שהוא חולה במחלת הסרטן, מה שלא מנע ממנו להיאחז באמונה חזקה ולספר על אותם רגעים מכוננים, ולתאר ברכותו האופיינית את רגעי האור והחוליה הנוספת שנוספה לשרשרת הדורות.

ביום זה, יום שחרור ירושלים. בואו נתבונן על ניצחון הרוח היהודית, במשך אלפי שנים. אימפריות קמו ונפלו ורק אנחנו נותרנו.

יום ירושלים שלי הוא, סמל התרוממות הרוח, יום של העמקה, ושל זיכרונות. לא של חגיגות ומפגני כוח. 

0 תגובות
והבדילנו מן הטויים
13/05/2018 01:58
גוונים של שחור ולבן
תרבות, מוסיקה, השקפה

את הלהיט [1]"toy"של נטע ברזילי, אין ילד ישראלי שאינו מכיר. שיר שכבש את המקום הראשון[2]באירוויזיון 2018, וזכה להיות אחד השירים הפופולארים[3],בארצות מערב אירופה.

אך אם תנסו לגשת לילד חרדי ממוצע, ותשאלו אותו האם הוא שמע את המנגינה הזאת,והאם הוא בכלל מכיר מהו המושג "אירוויזיון", על פי רוב סביר להניח שתיענו בשלילה, בתוספת הרמת גבה או שתים. אלא אם כן נפלתם על על ילד ערני במיוחד.

כל זאת בשל החינוך לניתוק ולהינזרות מוחלטת מתרבות העולם המערבי.

למה הוא טוב החינוך התלוש והמנותק הזה, שאף אינו עולה תמיד בקנה אחד עם ערכי היהדות ההיסטורית שמחנכת למעורבות גם בחברה שאינה דתית, ומדוע חינוך כזה הכרחי להמשך הישרדות החברה החרדית?

פתגם ערבי ידוע אומר: "מי שנשך אותו נחש חושש מחבל" בהגדרהמבריקה וקולעת לתופעת פוסט טראומה". פוסט טראומה במילים פשוטות היא,אינסטינקט הדחקה הגורם לאדם שעבר חוויה קשה, למנוע סיטואציה דומה בשנית[4].

החברה החרדית מונעת ממניעים דומים. החשש לראות את העולם המודרני מערבי,ותפיסותיו הליברליות, מעוררת קונוטציות בקרב המגזר. הימים בהם צעירים וצעירות,מ"סלתה ומשמנה", שנפלו שבי בידי תרבות ההשכלה והנאורות, תופעות אלה לאישובו עוד גם במחיר הקרבת מחיר ערכי מסוים.

איסטינקט הישרדותי זה, השכיל להקים תרבות מקבילה. תרבות חרדית המשלבת מוסדותנחשקים להשכלה גבוהה, מקומות בילוי ומסעדות בניחוח של פעם. שפה קהילתית משותפת,וחיים קומוניים מחבקים.

גם מוזיקה תוססתבועטת ועדכנית לא חסר, כי למה "toy"כשאפשר "הטויב"[5],אני ממש ממליץ.

 

 



[1]

 

[2] אירוויזיון2018 שנערך בליסבוןספרד

[5]

 

0 תגובות
מדוע בכה הרב מוולוז'ין?
10/05/2018 23:42
גוונים של שחור ולבן
חינוך, השקפה, סיפור

השנה שנת 1802, המעמד הנחת אבן הפינה לישיבת וולוז'ין[1].מקים הישיבה והעומד בראשה הרב חיים איצקוביץ[2],החזיק בידו את אבן הראשה, ומירר בבכי, עד שדמעותיו המסו אותה.

מדוע כה בכה ר' חיים דווקא ברגעים המשמעותיים והמכוננים כל כך, בחיי העם היהודי בעת החדשה, ובסמל תקומת עולם הישיבות המוכרות לנו היום?

סיפורה המכונן של ישיבת וולוז'ין, היא למעשה האתוס החרדי החרדי בהתגלמותו. באותם ימים  צמחה קרנה של  הנאורות[3],ואמונת העולם השמרני דתי נתפסה כארכאית מיושנת ולא ממש רלוונטית. הצעירים כמובן בחרו בדרך הקלה יותר, המפתה והקוסמת, הם עזבו את מסורת אבותיהם היהודית הנושנה, לצערם וכאבם של הוריהם התמימים.

החזון של ישיבת וולוז'ין היה, לתת מענה אטרקטיבי לרוחות ההשכלה שנשבובימים ההם. מוסד אליטיסטי להשכלה גבוהה, שייתן כבוד וחידוש מרענן לתורה, אל מולהאוניברסיטאות ומגדלי השן שצמחו אז כפטריות אחרי הגשם. ואכן ממוסד זה יצאו רביםמגדולי התורה לצד הוגים גדולים ואנשי ספר אשר היו מראשי התנועה הציונית המתחדשת[4].

זאת גם הסיבה ללבוש החרדי המקובל כיום. בגדים שאומצו על ידי מנהיגיעולם התורה על מנת לשוות מראה מכבד לאיש התורה, כפי הנהוג באותם ימים[5].

הרב מוולוז'ין בכה כי הוא ויתר, נטש את האותנטיות היהודית העתיקה והמאוחדתלטובת מיתוג מחדש והיפרדות. התחדשות ששימרה את העיסוק בתורה, ומקיימי המצוותבאדיקות, למאות השנים שבאו לאחר מכן.

האסטרטגיה הוכיחה את עצמה, אך נותר כאב ההיבדלות.

מדי פעם אנו מקבלים טעימות מתוקות, מיצר האחדות המקנן בליבות העם,בעיקר ברגעים קשים.

מי יתן ויבוא הזמן בו נוכל לחזור להיות שוב  יחדיו, כל חלקי העם לנצח.

 

 

0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יוני 2018  (4)
מאי 2018  (7)